| |


בס"ד, יום רביעי ג' בשבט תש"פ  29.1.2020
דף הבית מידע למשפחת הנפטר  דינים ומנהגים  הנצחה וזיכרון  בתי עלמין  אודות חברה קדישא ת"א - יפו 
קצת היסטוריה...
אודות חברה קדישא ת"א - יפו
קמחא דפסחא
מועד לכל חי - ביטאון הח"ק
ישובים שבתחום טיפול חברה קדישא
חברי הנהלה ובעלי תפקידים
שירותי החברה קדישא
מוקדי שירות
פניות ציבור
מכרזים
בית העלמין הדרום (חולון - בת ים)
בית העלמין טרומפלדור
בית העלמין העתיק ביפו
בית העלמין ירקון
בית העלמין נחלת יצחק
בית העלמין קרית שאול
חיפוש נפטרים
מועדי הלוויות
יושבים שבעה - ניחום אבלים
נפטרים שמועד אזכרתם חל היום
אישים
עולמות שחרבו - קהילות בשואה
גדולי ישראל
חללי צה"ל והמחתרות
נפגעי פעולות איבה
תפילות (לפי עדות)
תפילות בבית העלמין לפי שם הנפטר
תהילים ומשניות לפי שם הנפטר
הלכות ומנהגי אבלות
חישוב תאריכי אבלות
שאלות ותשובות (שאל את הרב)
מוקדי שירות
הליך סידור הלוויה והקבורה
רכישת מקומות
יצירת מודעת אבל / אזכרה
הקמת מצבה
פסוקים למצבה
סוגי קבורה
אינדקס נותני שירות
פרטים אישיים
תהילים-אותיות השם ונשמה
פרקי משניות
תפילות בבית העלמין
מפת הגעה לקבר
  נזכור לנצח
  תזכורת ליום השנה
ספר הספדים
דף הבית > הנצחה וזכרון > חיפוש נפטרים

שמיר שלמה ז"ל
דברים בשם עמותת יד לשריון (אל"מ (מיל) חיים עדיני)
מקום ההספד: ביה"ק טרומפלדור
תאריך: 26 במאי 2013
נאמר כבר על ידי שאול טשרניחובסקי כי "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שלמה נושא בחובו שתי תבניות שעיצבו את חייו וקבעו את דרכו. הראשונה – תבנית "היהודי", ששורשיו נצחיים ומשתרעים על פני אלפי שנים. השנייה – תבנית "הישראלי", הגאה, הלוחם לעצמאותה וביסוסה של מולדתו. שתי התבניות גם יחד מייצגות את "תבנית נוף מולדתו" של שלמה.

שלמה רבינוביץ' נולד באוקראינה ב-1915; שלמה שמיר מגיל 10 חי ופועל בארץ ישראל. בשנת 1929 הצטרף שלמה לארגון ההגנה. מאז 1934 נמנה על מפקדי פלוגות השדה של ההגנה וחיל השדה של ההגנה. בזמן המרד הערבי, פיקד על פעולות התגמול והשתתף במבצע להקמת חניתה. בזמן מלחמת העולם השנייה, התגייס יחד עם חלק מחבריו בהגנה לבריגאדה היהודית ומונה למפקדה. בתום המלחמה, הופקד על תיאום פעולות ההצלה וההעפלה של יהודי אירופה. עם פרוץ מלחמת העצמאות, ארגן את חטיבה 7 – החטיבה המשוריינת הראשונה של צה"ל, שימש כמפקדה, פיקד על הקרבות בלטרון והיה בין האחראים לפתיחת דרך בורמה. לאחר הקמת צה"ל, פיקד כאלוף, כשבמסגרת תפקידיו השונים פיקד תחילה על פיקוד המרכז, לאחר מכן על חיל הים, ומאוחר יותר אף על חיל האוויר. עם שחרורו מצה"ל בשנת 1952, הופקד על פיתוח הפוספטים בנגב ובשנת 1963 מונה כמנהל מינהל מקרקעי ישראל. בגיל 55 השלים את לימודי הבגרות ומאז נשאר פעיל במערכת החיים החברתית-ציבורית בישראל. משנת 1990 ואילך הקדיש מאמצים רבים כחלק משותפותו בהקמת המוזיאון של החייל היהודי במלחמת העולם השנייה.

שאול טשרניחובסקי, בשירו "שלושה כתרים" כותב: "שלושה כתרים יש בעולם, כתר וכתר וזיוו שלו. כתר של גבורה, כתר של תורה וכתר של יופי – כתר של נוי. אשרי איש כתר של גבורה גורלו, אשרי הקונה לו תורה לרע לו, אשריו ואשריו פרש לנוי." שלמה גילם בחייו את כל שלושת הכתרים. גבורה כלוחם דגול, תורה כאיש הגות, ויופי – זוהי נשמתו. יחידי סגולה זוכים בחייהם לשאת את כל שלושת הכתרים, אבל הרי – שלמה היה יחיד סגולה.

למרות תבונתו הרבה של טשרניחובסקי, יש בעולם גם כתר נוסף ששלמה ייצג באופן ייחודי כל כך – הריהו כתר היותו "אדם" או "מנץ" בלשון האידית. הכרנו את שלמה בצעירותו, עם הצטרפותו בגיל 80 לחבורה הפועלת להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה. זכינו לשותף ששימש לנו כמורה דרך בעל מוח יצירתי, שהתאפיין בצניעות ובכבוד עילאי לכל שותפיו. כנראה שבין היתר עליו כתב נתן יונתן את השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות". השיר מסתיים "כמו מבצר עתיק בסוף הדרך" אך דווקא כאן לא מדייק השיר, שכן שלמה שימש כמבצר עתיק לכל אורך הדרך ולא רק בסופה.

הדרך הטובה ביותר לשקף, ולו קמצוץ של אישיותו, תבונתו ועוז רוחו של שלמה, היא באמצעות הבאת דברים בשם אומרם. ולהלן דברים ששלמה כתב: "המוטו של חיי הוא שרידות. זה סוד קיומנו כאן, לכן מבחינתי המאורע המכונן של חיי היה המפגש עם שארית הפליטה באירופה שלאחר המלחמה. הם לא ידעו בכלל על הפעילות בפלסטינה. נכנסנו למחנות העקורים במכונית של הבריגאדה, שעליה מתנוסס מגן דוד, ומהרכב יורד איש צבא עם דרגות קצונה ועל הכתף שלו סמל מגן דוד. היהודים היו בשוק. הם לא האמינו שיש חיבור כזה בין יהודי לבין צבא. הם מיששו אותנו, רצו לדעת שזה אמיתי. למעט אנשים יש אפשרות להרגיש כמו משיח בחייהם, אני הרגשתי זאת. בשבילם אני הייתי המשיח". ובאשר לקרב לטרון, כתב שלמה: "קרב לטרון והקרבות על ירושלים הם הקרבות החשובים ביותר מכל מלחמת השחרור, מפני שהם היחידים שאסור היה להפסיד בהם. ידעתנו שאם נפסיד את ירושלים, לא תהיה מדינה – לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה אידיאית ולא מבחינה צבאית".
ובאשר למוזיאון הלוחם היהודי, בו הוא ראה את צוואתו, הוא כתב: "זה הבניין הכי חשוב במדינה. תוכנו – מלחמת הקיום של העם היהודי. המוזיאון צריך להראות את חלקו של העם היהודי על ידי בניו במהלך המלחמה, כפי שהייתה חובתו ככזאת בכל מדינה ומדינה ולייחד את תשומת הלב למסירות הנפש והגבורה של הרבה מאנשיו. קורות הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה היא למעשה קורות מלחמתו של העם היהודי כולו".

אהבנו את שלמה; ואנו ממשיכים לפעול לאור משנתו וחזונו כיהודים וכישראלים גאים. כפי שנאמר במסכת סנהדרין: "חבל על דאבדין ולא משתכחין" כלומר, עצובים אנו על שלמה, נפטר שאין מוצאים כמוהו ואיננו יכולים לשכוח אותו.