אוכלוסיה יהודית לפני השואה: כ-3,000 איש בקירוב

יהודים לא הורשו לגור באולקוש עד לסוף המאה ה-19, בעקבות אופייה הדתי של העיר וכוחה של הכנסייה הקתולית. עד לסוף המאה ה-19, היהודים נזכרים אך ורק בהקשר של פעילות כלכלית ומסחרית באולקוש. יהודים מעטים השתקעו בעיר לתקופות קצרות.

בסוף המאה ה-19 החלה להתארגן באולקוש קהילה יהודית, שחיפשו הזדמנויות כלכליות חדשות בעיירה שזה עתה נפתחה למגורי יהודים. בשנת 1897 כבר התגוררו באולקוש יותר מ-1,500 יהודים. קצב ההתפתחות של הקהילה היה מהיר מאוד. בשנת 1929 כבר פעלו באולקוש בתי-ספר עבריים, מועדון ספרות וספרייה, סניפים של התנועות הציוניות, מועדון ספורט יהודי, שני בנקים בבעלות יהודית וקרוב ל-20 מפעלים ובתי-חרושת בבעלות יהודית.

באולקוש הייתה נוכחות מתמדת של אנטישמיות, והיא החריפה במיוחד בשנות השלושים. בשנת 1933 ניסו מאות מתושבי העיר לבצע פוגרום בקהילה היהודית, אך הנזק סוכל על-ידי המשטרה המקומית.

אולקוש נכבשה על-ידי הגרמנים ב-3 בספטמבר, 1939. יהודים מעטים, בעיקר צעירים סוציאליסטיים, ברחו לשטחי הכיבוש של ברה"מ. רוב יהודי העיר נשארו בבתיהם. היהודי הוכרחו לענוד על דש בגדם טלאי צהוב, והגרמנים גזזו את זקניהם של מאות גברים יהודים. הגרמנים הקימו באולקוש יודנראט, ומאות יהודים נשלחו לאזורי עבודות כפייה.

בספטמבר 1941 יהודי אולקוש הועברו לגטו בעיירה סמוכה, והפולנים בעיר הוכנסו לדירותיהם של היהודים (בבתי הפולנים השתקעו גרמנים). תשעה חודשים לאחר מכן, ביוני 1942, התבצעה באולקוש ה"אקציה" היחידה במהלך המלחמה, רוב האוכלוסייה נרצחה באושוויץ, ואילו כמה מאות גברים יהודים נשלחו למחנות עבודת כפייה.